חב"ד: אין כניסה לאתיופים
6.11.2016
דווקא חסידות חב"ד, הידועה בקבלת כל יהודי באשר הוא, מדירה יהודים יוצאי אתיופיה ממוסדות החינוך שלה ואף מהנחת תפילין וברכות. זהו סיפור היסטורי שמתחיל מכתביו של הרבי מלובביץ' ומתכתב עם המציאות הגזענית כיום בישראל
מסתבר שאם אתם יהודים ממוצא אתיופי, למרבה הצער והזעם, אינכם זכאים להתחנך במוסדות החינוך והדת של חב"ד, שאגב, ממומנים מכספכם. למעשה, על פי חסידות חב"ד, יהודי אתיופיה גם פטורים מכל המצוות בהן מחויב כל יהודי, כמו הנחת תפילין או קיום מצוות הברכה על 4 המינים בסוכות. למרבה "ההפתעה", אין זה משום שהחבדניקים מחשיבים את יהודי אתיופיה כגדולי הדור. ההפך הוא הנכון, בחב"ד כמו ביתר החסידיות האשכנזיות לא מוכנים לקבל את הרעיון הבסיסי שיהודי יכול להיות גם שחור או לכל הפחות לעלות ארצה ממדינה שנמצאת מדרום לסהרה.
משה טגה, תושב קרית מלאכי, מסביר את הכאב האישי: "בכל יום שישי מגיע חבדניק לשכונה ומציע לאנשים שעוברים במקום להניח תפילין, רק לאתיופים הוא לא מציע, לפעמים זה משאיר תחושה לא נעימה לעבור לידם", הוא אומר ומוסיף: "אתה מקבל תחושה שאתה לא שייך, שאתה לא חלק מהם. אבל זה יותר גדול, אם אתה לא חלק מהם והם חלק מהעם ככה שזה גם אומר שאתה לא חלק מהעם". טגה הוא נער בן 18 שזה עתה סיים את לימודיו וממתין לגיוסו. "אני יהודי ותמיד הייתה לי את התחושה שאני שייך לעם הזה וזה דבר שחשוב לי מאוד, היום אני נמצא בשלבים של התחזקות וחזרה בתשובה. אני גם יותר משנה שומר שבת ומגיע אחת לכמה זמן לשיעורי תורה כדי להתחזק".
מקרה כפי שמתאר משה טגה מתרחש בכל יום שישי בעשרות נקודות ברחבי הארץ, עת מציעים אנשי חב"ד לעוברים ושבים להניח תפילין. צפו בסרטון שצולם ברכבת השלום בתל אביב הממחיש את הנאמר:
"איך אדע שהוא יהודי?"
שניאור ועקנין (25), הוא חסיד חב"ד תושב באר שבע, בעברו שליח בבית חב"ד בהודו וכיום מפעיל דוכן להנחת תפילין ובחוה"מ מפעיל גם סוכה לקיום מצוות ברכה על 4 המינים בעירו. ועקנין לא מכחיש את דבריו של משה ומספר "אני פונה לכל אדם שנראה לי יהודי, אם אראה יהודי אתיופי עם כיפה וציצית אציע לו להניח תפילין ולברך על 4 המינים ואם הוא בלי כיפה לא אציע לו". הוא מסביר כיצד פועלת שיטתו: "אם הוא בלי כיפה או כל סממן חיצוני אחר שיכול להעיד על יהדותו אך אדע שהוא יהודי? בכל מקרה, אני לא אציע לו אבל אם יבקש לעשות זאת כמובן שהוא מוזמן. בגלל שהנושא הזה הפך פוליטי עם השנים הרבה מהאתיופים לא עברו גיור וזה משאיר עננה גדולה על כל העדה. יש ספק כי הייתה באתיופיה התבוללות גדולה ויש חשש לממזרות בגלל הגטים והנישואין שהיו נהוגים שם, לכן עדיף שכולם יעבור גיור לחומרא למען הסר ספק".
שכונת חב"ד בקרית מלאכי שוכנת מרחק שלוש דקות בלבד משכונת ויצמן הידועה לשמצה והמאוכלסת בעיקר בתושבי יוצאי אתיופיה. שכנותם ארוכת השנים לא יצרה מתחים יוצאי דופן בין שתי האוכלוסיות ולמרות זאת ברור שאין שם אהבה גדולה. כך, שלמתבונן מבחוץ זו עשויה להיראות כמו תמונה שלקוחה מרחובות ברוקלין החצויה לחלק שחור ואפרו-אמריקאי ולחלק אחר של יהודים לבושים שחורים מכף רגל ועד ראש. במובנים רבים, הפרדת הכוחות הכרחית להמשך הקיום המשותף בעיר. "כבר הרבה שנים שאנחנו חיים בשכנות ולא היה עד היום שום חיכוך שלילי בין הקבוצות" מספר שי סיום, חבר המועצה בקריית מלאכי ומוסיף: "מיותר לציין שעל סמך ההיסטוריה והיחס השלילי שמפגינה חב"ד כלפי יוצאי אתיופיה המצב הזה אכן מפתיע".
ההיסטוריה עליה מדבר סיום נוגעת לחוסר ההכרה, שלא לומר ההדרה והבוז שמפגינה חסידות חב"ד כלפי יהדות אתיופיה. ואכן, באופן לא מפתיע, בכל מוסדות הלימוד של חב"ד הממומנים מכספי משלם המיסים הישראלי גם מכהה העור, אין ולו אברך אחד בישיבות או אפילו תלמיד אחד ממוצא אתיופי בבית הספר היסודיים והעל יסודיים ובגנים הפרוסים ברחבי הארץ ברשת החינוך של חב"ד – "אהלי יוסף יצחק". מצב עניינים עגום זה אינו נחלתה של עיירת הפיתוח קריית מלאכי בלבד אלא סטטוס קוו ארצי. לכן, כל אדם בר דעת שלא מצוי בסוגיה הכאובה, נדרש לתהות, מדוע אלו הם פני הדברים? כדי להבין כיצד נוצר המצב הבלתי מתקבל על הדעת הזה, יש לחזור ארבעה עשורים בהיסטוריה.
מלובביץ' v עובדיה יוסף
שלילת יהדותם של יהודי אתיופיה בנוסחתה העדכנית בחב"ד, מתאפשרת מפני שזו נשענת על כתביו של הרבי מלובביץ' שנדרש לסוגיה. וכך הוא כותב בספרו "אוצר המלך": "התחלתי החקירה – ותיכף ראיתי שהשקו"ט. בדברי פוסקים שלפני מאה שנים ויותר, ובנתיים היו מלחמות ונדודי אוכלוסיא וגזירות ושהכריחום לכו"כ עניינים וכו' כמפורסם ובזה אין חקו"ד וכו' כמעט כלל. וע"פ התחלה החקירה – קרוב לוודאי שצריכים גיור גמור (או שאסורים לבוא בקהל) – ולא המשכתי יותר בחקירה". כלומר, הרבי קובע כי יהודי אתיופיה נדרשים לגיור גמור לא משום שיש ספק ביהדותם, שכן מי שיש ספק ביהדותו נדרש לכל היותר בגיור לחמורא. אלא שהרבי כמו רבנים אשכנזים אחרים באותה תקופה סבר שאין מדובר ביהודים כלל וכלל.
ואולם, בשנת 1976 אחרי שנשאל בנושא שוב, השיב למוען במכתב משלו. תחילה הרבי מציין שידיעותיו בנושא מועטות אך מיד מוסיף: "ומה שחשוב עוד יותר, אשר בעוה"ר ענין הלכתי ומסובך כזה, הנוגע לדורות ולדורי דורות, ערבבו בו, מאז נתעוררה הבעי', שיקולים פוליטיים ומפלגתים, עד שהקובע בזה הוא מה טוב יותר בשביל עניינים אלה, ועד כך אשר ניסו להשפיע על כמה רבנים בנוגע ליחסם ודיבורם בבעיה זו". קרוב לוודאי שהרבי מתכוון לפסיקתו המהדהדת של הרב עובדיה יוסף שלוש שנים קודם לכן, שקבע כי יהודי אתיופיה יהודים הם ולכן יש לעלותם ארצה.
הרב עובדיה יוסף כתב בפסיקתו: "לכן באתי למסקנה, כי הפלאשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן חקרו ודרשו והגיעו למסקנה זו על פי עדויות וראיות מהימנות ביותר... וגם אני הצעיר בשבטי ישראל חקרתי ודרשתי היטב בענייניהם... והחלטתי לפי עניות דעתי שהפלשים הם יהודים שחייבים להצילם מטמיעה והתבוללות ולהחיש עלייתם ארצה". פסיקתו של הרב עובדיה יוסף נשענה על פסיקה אחרת מן המאה ה-16 של הרדב"ז – רבי דוד בן זימרה – ראש רבני מצרים במאה ה-16 ואחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות, הקובע בתשובותיו לשאלה שהובאה לעיונו באשר לעבד אתיופי יהודי שנקנה על ידי יהודי ממצרים כי "היהודים הדרים בארץ כוש הם מזרע ישראל משבט דן בלי ספק שגלה קודם הבית השני".
מיד לאחר פסיקתו המכוננת של הרב עובדיה יוסף, והכרעתו בשאלת יהדותם של ה"פלאשים" מאתיופיה והשבתם אל כור מחצבם ומולדתם, מכוח חוק השבות, ניצבו מנגד כחומה בצורה, כל הרבנים האשכנזים וזעקו חמס, אין שום חדש בהתנגדות. הדבר המפתיע בכל הסקירה ההיסטורית הקצרה הזאת, הוא התנגדותה של חסידות חב"ד, מי שזוכה לאהדה רבה בציבוריות הישראלית בעיקר בשל המחויבות שלה לקרב כל יהודי באשר הוא בכל פינה נידחת בתבל. אולם, גם בחלוף 30 שנות אינטגרציה ויותר במדינת היהודים, סובלים יוצאי אתיופיה מגזענות דתית וממוסדת מנציגיה הרמים והפשוטים של החסידות שמתיימרת לקרב כל חילוני אל חיקה. לא פחות מכך, חמורה העובדה שאותה חסידות מתחככת ומבקשת אהדה במופגן ובאין מפריע בעולם החילוני. זאת בנוסף על מיליוני השקלים שמעבירים מנהיגי המדינה ברוחב יד להמשך קיומה וביסוס מעמדה של החסידות. נציגיה הרשמיים של הארץ הזו עלו לרגל אל ביתו של הרבי בברוקלין וממשיכים לעשות זאת, כולל זה העומד בראש המדינה כיום.
גדי יברקן (33), תושב רחובות, שמונה לאחרונה לעמוד בראש המכינה הקדם צבאית "בארי" (על שם ברל כצנלסון) וממובילי המחאה הגדולה ב-2015, מבטא דאגה באשר למעמדם הדתי של יהודי אתיופיה. "אם אתה אתיופי בחב"ד לא יתנו לך להשלים מניין ואולי אפילו להיות גוי של שבת", אומר בהלצה, ומוסיף כי "אין עדה בארץ ששמרה את היהדות כפי שאנחנו שמרנו. בגרמניה התפללו בגרמנית וברוסיה ברוסית, אנחנו התפללנו בגעז שזה ארמית. אין אף קבוצה בישראל ששמרה את השם ישראל - כולם נקראים יהודים. אנחנו נקראים ביתא ישראל, בדיוק כמו שהיהודים המקראיים נקראו בני ישראל עוד לפני הפילוג". ומסכם באומרו, "כל הספק הזה מבוסס ביסודו על צבע העור הנבדל שלנו. אנחנו צריכים להחזיר את הכבוד לקייסים שלנו ולשמור על המסורת שלנו, אני לדוגמא לא מתכוון להתחתן ברבנות על ידי רב שלא מכיר ביהדותי אלא על ידי קייס שמכבד את המורשת והמסורת שלי".
הרב מנחם ברוד, דוברה הרשמי של חב"ד מסר בתגובה לתחקיר: "חב"ד שמה לה מטרה לקרב כל יהודי בכל מקום אל חיק היהדות. נכון להיום רבים מיוצאי אתיופיה לומדים במסגרות החינוך של חב"ד, אך חשוב לציין שלגביי העולים מאתיופיה כמו גם העולים מברית המועצות ישנה בעיה של התבוללות בארצם שמטילה ספק ביהדותם. על כן, כדי לבוא בקהל וללמוד במוסדות חב"ד עליהם להציג מסמכים ולהוכיח יהדותם באם עברו גיור, כפי שקבעו גדולי התורה. בהקשר הנקודתי של יוצאי אתיופיה, הרי שמצבם של בני הפלאשמורה הוא טוב יותר, היות והם כולם עברו גיור. אך לעומתם, העולים שהגיעו מוקדם יותר, יהדותם מוטלת בספק, כיוון שהתנגדו לכך". למרות הדברים הללו, באשר להנחת תפילין, הרב ברוד אומר: "אנחנו מנחים את נציגנו ברחבי הארץ לפנות גם ליוצאי אתיופיה בבקשה להניח תפילין בדומה ליתר עם ישראל".