במציאות שבה אפליה וגזענות הן חלק בלתי נפרד מחייהם של יוצאי אתיופיה בישראל, מסתבר שיש מקום אחד שם המצב שונה. לא רק שיוצאי הקהילה בעיר אופקים מספרים על שווין הזדמנויות, הם מעידים כי לא נתקלו כלל בתופעות מכוערות של אי קבלה מצד החברה, מקרים שכל כך שכיחים ברוב המקומות בארץ.

 

"הקטע הזה של לא לקבל אתיופים ולא להשכיר דירות לאתיופים מרגיש מבחינתי כמו סרט זר", אומרת אינסו קסה, יוצאת אתיופיה, תושבת אופקים. "זה משהו שאנחנו לא נתקלים בו פה", היא מסבירה.

 

אינסו קסה ואור שלמה הן שתי חברות ילדות מאופקים שתכתיבי החברה, הגזענות והבדלי התרבויות לא חלק מחייהן. הן אף הכירו זו את תרבותה של האחרת. כשאינסו שואלת את אור "איך קוראים לך באמהרית?", אור מיד משיבה "מבוארת".

 

גם אסנת מנשה, תושבת אופקים יוצאת אתיופיה, מסכימה שהיא לא חשה אפליה. "אנחנו אחרונים שעלינו לפה, אבל להרגיש פיזית עליונות של אחרים על פני, לא נתקלתי".

 

תקציביה הדלים של העיר אופקים והעובדה שהייתה תחת ועדה קרואה, מעלה את השאלה מדוע דווקא פה מצליחים יוצאי אתיופיה להשתלב? ככל הנראה, הסיבה לכך היא כמותם הקטנה בעיר. מוטי גיגי, סוציולוג ומרצה במכללת "ספיר", מסביר כי "מכיוון שמדובר במספרים קטנים, היה אפשר לחלק את העוגה בצורה נכונה כך שלא תגרום לקריסת המערכות ולאנטגוניזם מצד שאר האוכלוסייה".

 

ייתכן וסיבה נוספת לשילובם של יוצאי אתיופיה באופקים היא פעילותם החברתית ויצירת ההזדמנויות. אשגר מנשה, הוא פעיל חברתי בעיר שטוען כי מבחינתו יוצאי הקהילה לא רק משתלבים אלא מובילים. "זה העיר שלי ואני אוהב אותה, ואני רוצה להישאר בה ולשנות", אומר אשגר ומוסיף "ולא רק להיות בתוך השיח של להשתלב ולהיכנס".

 

יהלומה זכות, פעילה חברתית ומנהלת מרכז חוסן באופקים, מחזקת את דבריו של אשגר וטוענת כי פעילותם של יוצאי אתיופיה בעיר מבדילה אותם ממקומות אחרים. "המציאות שהם יצרו בעיר כי הם מיוחדים בעצם טשטשה את הגבולות שכביכול נמצאים בערים אחרות".

 

המטבח הקהילתי בעיר אותו מפעילה שרה אומן הוא דוגמה לעשייה חברתית המונגשת למגוון הקהילות בעיר ללא תשלום. במטבח מלמדת שרה על אורח חיים בריא ותזונה נכונה. "אני לא מרגישה הבדל או שוני שאני צריכה להוכיח את עצמי אלא שמסתכלים אחד על השני בגובה העיניים", מסבירה שרה ומוסיפה כי לדעתה, "העניין הוא גם בגישה ואיך אתה מציג את עצמך".

 

גם הרכז הקהילתי בעיר, טלהון פנטה, מסכים שכוחם בכמותם הקטנה. "הקהילה מונה 600 נפשות, 130 משפחות" אומר טלהון ומסביר כי זה בהחלט יתרון, "יש אחדות ועזרה הדדית וגיבוש".

 

מוטי גיגי מספק עוד זווית סוציולוגית על המשמעות מאחורי כמותם הקטנה של יוצאי אתיופיה באופקים: "יש את המרכיב של הצבע והמרכיב הפריפריאלי. אם הם באים כקבוצה קטנה האינטגרציה יותר טובה כי הקבוצה הקולטת לא מרגישה מאוימת מהקבוצה שמגיעה". לדבריו, ברגע שמגיעה קבוצה קטנה, הקבוצה הקולטת מתיחה אותה לתוך המציאות שלה מאשר "שחס וחלילה" יהיה מצב הפוך וכך וייווצר קונפליקט בין שתי קבוצות שכל אחת רואה את המציאות קצת אחרת.

 

מספרם המועט של יוצאי אתיופיה באופקים מעלה את השאלה האם זו דרך ראויה לשילובם המוחלט או שמא זו דרך המנתקת אותם ממציאות החיים בה גזענות ואפליה הן חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.