"דווקא כשהשפילו אותי רציתי רק יותר להצליח"
21.8.2016
בראיון מיוחד ל-"שושלת הגדעונים", מספר ח"כ לשעבר, שמעון סולומון על האמונה שלו בהשתלבות יוזמת, על עלייתו לארץ, על הקריירה הפוליטית הקצרה שלו: "כדי לשחק כדורגל אתה צריך לעלות למגרש" ועבודתו העכשווית כאיש חינוך: "עבודה חברתית זה התחום שלי"
שמעון סולומון (48) הוא אחת הדמויות היותר פעילות במרקם החברתי בישראל, הן בקרב יוצאי אתיופיה והן בקרב בני נוער בכלל. גם בעולם הוא צבר לעצמו רזומה מרשים כשניהל את כפר רואנדה באפריקה וסייע לניצולים שהיו קורבנות לרצח עם. עשייתו לאורך השנים לא הייתה באור הזרקורים הישראלי עד כניסתו לחיים הפוליטיים בממשלה הקודמת כחבר כנסת מטעם "יש עתיד". כיום הוא מנהל את כפר הנוער "סילבר" ליד אשקלון, אותו שיקם כשהצליח לצמצם את הגירעון ב-35 אחוזים ובמקביל לפתוח מגמות לימוד חדשות.
מה אתה זוכר מהעלייה שלך לארץ?
"עליתי ב1980 בהיותי בן 10. משפחתי הגיעה בעקבות החלום של כולם לעלות לירושלים ולא מתוך מצוקה כמו שרבים חושבים. בקליטה שלנו הייתה תמימות שהתבטאה ברצון רב לעזור יחד עם בורות. כלומר, גם אם נעשו טעויות הן לא נעשו בהכרח ממשהו רע. רצו למחוק סממנים חיצוניים כדי לשלב אותנו. צורת החשיבה הזאת הייתה מאוד פוגענית. אני קצת מרחם עליהם, הם לא מבינים שככל שמהגר יהיה מחובר יותר לתרבותו הוא יהיה חזק יותר כאזרח. יכול להיות שלא הייתה להם את יכולת הניתוח הזאת".
דרכו של סולומון לתפקידים בכירים בחברה הישראלית ביניהם יועץ לשרי חינוך, לא מובנת מאליה בהתחשב בעובדה שנשלח בתור ילד למרכז נוער של עבריינים ללא סיבה. "זה היה מקלט אחרון לעבריינים ונשלחתי לשם רק בגלל שהייתי אתיופי. מזל שיצאתי משם בסוף והגעתי לפנימייה".
מה דעתך על פרויקט "כנפי יונה" והנצחת סיפורי הגבורה של העולים?
"כמו שמנציחים את סיפורי העלייה של הפולנים והמרוקאים, כך צריך להיות גם אצלנו. הציגו אותנו לאורך ההיסטוריה כפרזיטיים, כאילו חיכינו שיבואו עם צלחת מעופפת וייקחו אותנו. זה לא נכון והגיע הזמן שייעשה צדק היסטורי".
מה דעתך על אחוזי הגיוס הגבוהים של יוצאי הקהילה והעובדה שרבים מהם נכנסים לכלא?
"אם יש גיוס גבוה סימן שיש מוטיבציה והמערכת צריכה לשנות חשיבה. מאידך, אני אומר שגם אנחנו בתוך הקהילה צריכים לעשות חושבים ולא אוהבים שאני אומר את זה. אי אפשר רק להאשים את הצד השני, זה נשמע טוב שכולם אשמים ואנחנו לא אבל צריך לעשות בדיקה גם בתוכנו. בסופו של דבר גם אם החייל צודק ונכנס לכלא החייל הוא שנפגע. צריך לנשוך שפתיים, דווקא כשהשפילו אותי התמלאתי באנרגיה ורציתי להצליח. אם הייתי רק נפגע ולא פועל לא הייתי מגיע לתפקידים שהגעתי אליהם".
מדוע בחרת ללמוד ולעסוק בעבודה סוציאלית?
"מגיל צעיר הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים. סביבת העבודה הסוציאלית מביאה לחיבור בין בני אדם. גם בכנסת הייתי יו"ר השדולה של העובדים הסוציאליים".
מדוע נסעת לכפר רואנדה באפריקה?
"כל הזמן רציתי לעשות עוד ולשבור את תקרת הברזל. גם כשהייתי יועץ לשרי חינוך הבהרתי שאני לא יועץ רק לאתיופים כי אני לא מאמין בזה. אנחנו לא שבטים אלא כולם יחד למען כולם. רציתי לנסוע לרואנדה כדי להתנסות במקום אחר. הייתי שם 3 שנים, מאוד מעריכים מה שעשיתי שם עד היום, חיברתי ספר הדרכה של 150 עמודים, את חלק מהדברים אני מיישם כיום בכפר "סילבר". זו הייתה זכות גדולה להיות שותף לדבר הזה ולסייע לכפר של ניצולים מרצח עם קשה ואכזרי מאוד".
מה דעתך על הדרת תלמידים אתיופים?
"בוועדות בכנסת הייתי מאלה שאמרתי שבית ספר שעושה זאת צריך לקבל עונש כבד למען יראו וייראו. זה עניין של בורות, טיפשות וגזענות. ברגע שבמערכת חינוך מתייחסים ליוצאי אתיופיה כנטל כבד ולא רואים בהם נכס זו טעות. צריך לשנות את התפיסה".
מה דעתך על הממצאים המפתיעים מכתבתנו באתר על יוצאי אתיופיה באופקים?
"בעבר היו הרבה קשיים באופקים. עם הזמן אופקים עברה מהלך גדול, לא מדובר על מספרים אלא על התנהגות אישית. מי שגזען הוא גזען, הוא יכול להיות כלפי אחד ויכול להיות כלפי מאה. החינוך והמסר באופקים עשו את ההבדל. עשו שם עבודה יפה. רואם שיש שם הכוונה טובה, רואים שקורה שם דבר טוב".
מה דעתך על מחאת הקהילה במאי 2015 ועל הדוח שהוגש בעקבותיה לאחרונה למשרד ראש הממשלה?
"ההתנהלות לא הייתה נכונה במו"מ אבל המחאה הייתה הכרחית, זה היה מאבק חשוב. אנשים קמו ואמרו 'לא עוד'. היא לא שינתה סדרי עולם אבל כן עשתה משהו. הדוח לצערי לא ישנה הרבה, כמו 10 שנים אחורה היו גם דוחות דומים, זה לא מביא לשום דבר. אם אתה בונה רק תכניות ליוצאי אתיופיה, זה ממשיך את הסגר במקום לפתוח אותו".
מה הביא אותך להיכנס לפוליטיקה ומדוע דווקא "יש עתיד"?
"בניגוד לעבר, שחשבתי שפוליטיקה זה רק דיבורים, הבנתי שבסוף אם אתה רוצה לשחק כדורגל אתה צריך לעלות למגרש. התחברתי לאג'נדה החברתית של "יש עתיד". זה מיקרו קוסמוס של החברה הישראלית, הרגשתי שיש אמירה חדשה. דווקא אם אתה רוצה לדאוג לאוכלוסייה החלשה אתה צריך לדאוג גם למעמד הביניים שיהיה חזק. בלעדיו אי אפשר כי הקופה שלך מרוקנת. לכן זה לא סותר, זה מה שאנשים לא מבינים. מה גם שהתיקים שלקחנו היו מאוד חברתיים, ממשיכים דברים שהתחלנו, כמו ועדת אלאלוף שהחלה לטפל בעוני".
האם חווית גזענות כלפיך גם בהיותך חבר כנסת?
"כן. מישהו שתפס אותי בתחנת דלק צעק לעברי 'יפרימיטיבי, קוף תחזור לאתיופיה'. צחקתי לו בפנים. מצד אחד ברור שהתראיינתי וגיניתי, אבל ברמה האישית בלשון הכי בוטה? אני משתין עליו, הוא לא מערער לי שום דבר. זה כן פוגע אבל הוא בנאדם צעיר, שאם היה חושב לעומק לא היה אומר את זה. לא צריך להתעלם, אבל לפעול בשני מישורים: אחד לגנות ולטפל ואחד במישור האישי שזה לא יוריד אותי. זה לא צריך לגרום לי לערעור פנימי".
מה היו ההישגים הכי גדולים שלך מהכנסת?
"בתור יו"ר הועדה לעובדים סוציאליים חיזקתי את המעמד שלהם עם כנסים פעם בשנה, העלאת שכר וחוק נגד אלימות אינטרנטית נגד עובדים סוציאליים. כמו כן, הצלחתי להשיג תקצוב לחיילים משוחררים ודאגתי לפתרונות דיור עבור זוגות צעירים יוצאי הקהילה. מסתבר שהקצו תקציבים לקהילה שלא נוצלו, נכנסתי לעובי הקורה, החלפנו קריטריונים כדי שהתקציבים ינוצלו. וכמובן היו במהלך הכנסת הרבה פעולות ברמה האישית של אנשים שפונים וסייעתי להם".
מדוע פרשת והאם ייתכן ותחזור בעתיד לפוליטיקה?
"הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי שם. לא לכל אחד זה מתאים, אני עדיין מעורב, אני מאמין בדרך של "יש עתיד" אך אני מכוון לתפקידים יותר ביצועיים ובגלל זה לא המשכתי. לפוליטיקה הרבה צורות, אני לא פוסל שום דבר. כרגע אני מרוצה מהמקום שאני נמצא".
מה תוכל לספר על עבודתך ב-"כפר סילבר"?
"הגעתי אליו כשהוא היה שרוי בגירעון גדול. באתי דווקא בגלל זה, אני אוהב לבנות ולשקם. יש פה 650 חניכים, רובם באים מהישובים הסמוכים, 230 מהם בפנימייה מכיתה ז' עד י"ב, והתחלנו גם כיתה א' וב' בבית ספר צומח. אחרי חריש עמוק במשך שנה, סגרנו 35 אחוזים מהגירעון, הגדלנו הכנסות, פתחנו מגמת רפואה עם חיבור למכון וייצמן ופתחנו שלוחה של ווינגייט לספורטאים".
אתה מאמין בפנימיות?
"אין עניין של להאמין בפנימיות. יש ילדים שזקוקים להן. המקום הטבעי בבית, אם ילד מגיע לפנימייה הוא זקוק לה מכל מיני סיבות. פנימיות לא בהכרח נועדו לחלשים, התפיסה הזאת לא נכונה, בחו"ל נהוג ששולחים ילדים מצטיינים ללמוד בהן. אני הייתי ילד פנימייה וזה תרם לי. מה גם שמדובר בבית ספר חקלאי, המון תלמידים מהישובים בוחרים לבוא ללמוד כאן, זה מקום יפיפייה והכל ירוק".
אמרת בעבר שאתה דוגל בהשתלבות יוזמת, זה המסר שלך לצעירים?
"המסר שלי הוא שלכל אחד יהיה מנגנון שליטה עצמית שיחליט לאן הוא רוצה להגיע. השאלה אם אני יוצא מהמסלול בגלל מרמור או ממשיך הלאה. זה לא סיסמאות, ככה אני מאמין וככה פעלתי כל חיי. במקביל, המדינה צריכה לפתור את הרעות החולות של גזענות ויש הרבה עבודה. אני חוויתי הרבה יותר גזענות מהצעירים היום, היינו סמרטוטים. אבל אני אומר שדווקא בגלל זה צריך להמשיך. אם מישהו סופג קללות גזעניות, מחזיר ובסוף יוצא מהלימודים מי כאן מרוויח?".